צווארון לבן
פלילי | אסירים | צבאי | שחרור ממעצר - ימים ועד תום הליכים
0522892777 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | בינלאומי
0547577333 מידע מורחב
פלילי | צווארון לבן | תעבורה
0505073551 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב
פלילי | צווארון לבן | מחש | תעבורה | מעצרים וחקירות
0506270283 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | פשע חמור | נוער
0522350561 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | אזרחי | עסקים ונדלן | אסירים
0528488515 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | מעצרים וחקירות
0506597777 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | מנהלי | בינלאומי | צבאי
0544788868 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות | אסירים
0525633956 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | סמים | מעצרים | צבאי
0502585250 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | תעבורה | אסירים
0505645022 מידע מורחב
פלילי | פשע חמור | מעצרים וחקירות
0525981800 מידע מורחב
משפט פלילי | נוער | משפחה | צווי הגנה וחירום 24/7
0525588944 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | מנהלי | צבאי | אסירים
0545282726 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | מעצרים וחקירות
0504332028 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | צבאי | אסירים
0523307111 מידע מורחב

שירותים מקצועיים לעורכי דין

ניר קידר – צלם מקצועי לעורכי דין
שירותים מקצועיים | צילום עורכי דין
פרוגינטר – אחסון אתרי אינטרנט
מהירות | הגנה | גיבוי | תמיכה | שירותים מקצועיים
מרכז התחלה חדשה
שירותים מקצועיים | אסירים | עבירות מין

נערה עם קעקוע אלפרון

בילדותה סיפרו לקים אלפרון כי אבא לא בבית כי הוא בחו"ל. בגיל 11, אחרי ששרדה אירוע ירי על ביתה גילתה מחברת עם הכתבות על אביה, והבועה התנפצה. לאחר שאביה נרצח ושני אחיה הסתבכו עם החוק היא החליטה על כיוון שונה לגמרי: עכשיו הבת של יעקב אלפרון לומדת בבית הספר היוקרתי למשחק לי סטרסברג בניו יורק, חיה בזוגיות עם סטודנט גרמני ורק מחכה ליום שבו שם משפחתה הטעון יתנוסס במדורי הקולנוע ולא בעמודי הפלילים
שיתוף ב email
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

שער הכתבה ב"7 ימים" 

 ברחוב צר שמוביל מכיכר יוניון שבלב מנהטן, מצטופפים סטודנטים על המדרכה. קים אלפרון, בשמלת טריקו קצרצרה ונעלי עור גבוהות, מפלסת את דרכנו בזריזות ביניהם, עד לדלת האדומה. הכניסה לכאן היא משאת נפשו של כל מי שחושב על קריירה במשחק, בכל רחבי העולם: בית הספר היוקרתי לי שטרסברג לתיאטרון וקולנוע.

אחרי כמה חיבוקים ונשיקות לחבריה מהלימודים, והנהוני שלום נימוסיים לפקידי הקבלה בכניסה לבניין האבן העתיק, היא מחליפה עוד סמול-טוק קליל עם אחת המזכירות שנתקלת בדרכנו ופונה למזכירה הראשית.

"זוכרת את הראיון הזה שדיברתי איתך עליו?", היא שואלת באנגלית ניו-יורקית מובהקת. "אז זהו, שהעיתונאי הגיע והייתי רוצה שתבדקי אם יש כיתה פנויה בשבילנו". המזכירה אינה שוקלת אפילו לסרב לסטודנטית הנמרצת מישראל, ומפנה אותנו לכיתה פנויה בקומה השלישית.

אנחנו מטפסים בגרמי מדרגות צרים ותלולים, שפעם דילגו עליהם סטודנטים צעירים כמו אנג'לינה ג'ולי, רוברט דה נירו, מאט דילון ועוד רבים וטובים, שכרזות שלהם מפארות היום בגאווה את הקירות של המוסד המפואר. קים, 22, מתיישבת מול הפסנתר הקטן שניצב לצד הבמה בכיתת האודישנים הריקה ופותחת בנגינה נוגה, שעבדה על שנינו כמו תרגיל ריכוז לפני שיעור משחק. "נעימת הנושא של 'פורסט גאמפ'", היא לוחשת לי, ומתיישבת בספסל לידי לראיון ראשון על החיים החדשים שלה בעיר הגדולה בעולם. "אמא שלי הכי אוהבת כאשר אני מנגנת לה את הקטע הזה".

אמא שלה היא אהובה אלפרון, האשה הבלונדינית שדמותה המיוסרת פתחה מהדורות חדשות בכל פעם שאחד מבניה – דרור ואלעד –  היה מעורב בדרמות פליליות. השיא היה בטרגדיה של בעלה, האבא של קים, יעקב אלפרון, שהיה אחד העבריינים הבכירים בישראל ונרצח בנובמבר 2008 כאשר נסע במכונית שלו בפינת הרחובות פנקס ודרך חיפה בתל אביב.

הרצח תפס את קים ביום הראשון לקורס מפקדי חובשים בחיל הרפואה, כמה שעות לאחר שאביה הסיע אותה מהבית ברעננה לבסיס בצריפין. "אבא הכיר אישית קצין בכיר שבשיחת טלפון אחת פתח לנו את שער הכניסה", היא מתלהבת לפני שהיא נכנסת לתיאור היום הקשה בחייה. "זה נראה לי מטורף, כי אני חיכיתי שבעה חודשים לאישור כניסה עם רכב, ואבא סגר את זה בטלפון. כנראה שזו היתה הדרך של אלוהים לערוך פרידה מסודרת בינינו, כי אבא לקח אותי כמעט כל בוקר לצבא, אבל אף פעם לא נכנס איתי לבסיס. בבוקר הזה הוא היה כל כך גאה שכמו דרור, גם אני הולכת על קורס חובשים, ועוד כמפקדת, שהוא בא עד לחדר. הייתי אמורה להישאר ביחידה 21 יום, אז אחרי שהוא הוריד מהאוטו את הדברים, בילינו זמן איכות כזה. דיברנו, הוא הבטיח לי שהכל יהיה בסדר וביקש שאקפיד להתקשר. התחבקנו, התנשקנו, כך נפרדנו.

"אחרי שאבא הלך נכנסתי למבחן בקיאות על החומר שלמדנו בקורס חובשים. באמצע המבחן התחלתי להרגיש רע. זיעה קרה, בחילות. ביקשתי לדחות את הבחינה אבל הבוחנים סירבו, אז הגשתי דף ריק. בארוחת הצהריים התקשר אלי חבר של אבא מצפון הארץ. הוא שאל אותי: 'זה נכון מה שקרה?'. שאלתי: 'מה קרה?!', אז הוא אמר שיחזור אלי וניתק. התקשרתי לאבא ולא היתה תשובה. ואז התקשר עוד חבר של אבא, ושוב השאלה מה קרה. עכשיו כבר נלחצתי. חשבתי שאולי עצרו את אבא, או שהתפרסמה איזה כתבה, הטלפון של אמא היה תפוס".

הטלפון הבא היה מקרוב משפחה צעיר, שרמז לה על בעיית בריאות של אביה והציע לבוא לאסוף אותה, אבל בהמשך הוא נשבר, ואמר לה תוך כדי בכי שאביה נפטר. "הרגשתי כאילו הגרביטציה פגעה בי. לא יכולתי לעמוד, לא להרים יד, התיישבתי באמצע חדר האוכל והתחלתי לבהות. החברות שלי כל כך לא הבחינו בכלום, שהן אמרו לי, 'קים? מוכנה? הולכים'.

"צעדתי אחריהן בשקט וכאשר הגענו לאזור המשרדים נכנסתי למשרד המפקד ואמרתי לו שאני הולכת הביתה. הוא אמר לי בציניות הטיפוסית שלו 'ולמה נראה לך שאת הולכת הביתה בדיוק?'. פתאום תפסתי אומץ, ואמרתי לו מה דעתי עליו: 'לא רק שאתה נראה דוב גריזלי, גם המוח שלך פועל בקצב של דוב גריזלי'. בדיוק ברגע הזה צלצל הטלפון ומפקד הבסיס הודיע לו על אבא. מהרגע הזה המפקד הציני והגדול הזה לא עזב אותי, ונהיינו החברים הכי טובים".

קרוב המשפחה אסף את קים מהבסיס לבית ברעננה. "בכיכר וברחוב היו כל כך הרבה אנשים, ועיתונאים ומצלמות טלוויזיה, אבל אני הייתי בתחושת ניתוק מוחלטת. כאשר נכנסתי הביתה, הדבר הראשון שראיתי היה זר הפרחים הענק שקניתי להוריי שלושה ימים לפני כן, לרגל יום נישואיהם. 1,500 שקל של פרחים לבנים והמון פרפרים, עם ברכה באותיות גדולות: 'שתזכו לעוד הרבה שנים ארוכות של שמחה'. ברגע הזה משהו במוח שלי התפורר, נשבר. התחברתי לאמא שלי, שחיכתה לאבא שלי כל כך הרבה שנים. אמא היתה במצב של בכי בלתי נשלט, שהתעורר מחדש כל פעם שאחד הילדים הגיע. אני זוכרת את עצמי במדים אומרת לה שיהיה בסדר, והיא כל הזמן ממררת בבכי, 'איך יהיה בסדר? מי יהיה בחתונה שלך?'. כמה שזה יישמע מוזר, ברגעים האלה גם הבנתי שבזכותי, אבא ואמא נסעו בשתי מכוניות באותו היום. אבא ליווה אותי לבסיס במכונית אחת, ואמא נסעה במכונית אחרת למשפט של דרור (שנאשם בסחיטה של יחצ"ן מסיבות, א"ז), וככה ניצלו חייה.

"מי שעוד תפס אותי חזק ביום הראשון היה דוד מוסא. הייתי בת ארבע כאשר התפוצצה המכונית שלו בפיגוע פלילי ורגלו נקטעה, ומאז לא ראיתי אותו. הוא ואבא לא דיברו, ואני רק ידעתי שהוא נישא שנית והקים משפחה חדשה. אבל כאשר ראיתי אותו ליד הבית, הרגשתי שאני רואה את אבא. חשבתי שאני משתגעת, הוא כל כך דומה לאבא, אותו שפם דק, אותם פנים, אותו הכובע. הרגשתי שאני חייבת לגעת בו, והוא בכלל לא זיהה אותי".

יעקב, אהובה ודרור אלפרון

פירקו את הבלטות

בין כל הדרמות של אותו יום, מצאה קים את הזמן והכוחות לכתוב משהו על אבא שלה. מעל הקבר הפתוח, כש-5,000 איש מסביבה, היא סיפרה על יעקב אלפרון שהיא הכירה, לא זה שהצטייר ממדורי הפלילים. "היה לי חשוב לדבר עליו בהלוויה כי ידעתי איך יציגו אותו ואת העבר שלו למחרת בעיתונים, הרגשתי שעלי לשמור על השם הטוב שלו כאבא מסור שהשקיע הכל בחינוך שלנו, שהקפיד בדברים קטנים, שלקח אותנו לחוגים ותמיד דחף קדימה. עד היום אני לא מעכלת איך נפרדתי בנסיבות האלה מאבא שלי, אבל החיים דוחפים אותך כל הזמן להמשיך.

"כבר בשבעה אמא אמרה לי, 'תמשיכי עם הקורס בצבא, תוכיחי להם, תראי להם, לכולם', ואני לא רציתי. היא התעקשה ואמרה, 'הפוך על הפוך'. בסוף עשיתי את זה, ובטקס הסיום נשאתי דברים על המחויבות האישית והמשפחתית שלנו בנוכחות אמא ודוד ניסים. מאז שאבא שלי נקבר חובת ההוכחה עברה אלי".

המשך הדרך לא היה קל ברמה האישית, וקשה אף יותר ברמה המשפחתית של אהובה ושבעת ילדיה (דרור, אלעד, קים, עומר, נעה, איילי, הללי). האח הבכור דרור היה עצור כאשר האב נרצח, והובא להלוויה כבול באזיקים ובליווי מיוחד של שב"ס. המנהיגות של דרור היתה חסרה להם מאוד בתקופת האבל. כעבור מספר חודשים הוא שוחרר ממעצר, אבל אז נעצר לתקופה ממושכת האח אלעד. אם זה לא הספיק, דרור שנאלץ לעזוב את יחידת הצנחנים, מקור הגאווה המשפחתי, השתחרר מוקדם מצה"ל ונעצר שוב ב-2010 בשל ניסיון השתלטות על מיחזור בקבוקים בקניון בשרון.

 עכשיו היו האחים בבתי סוהר נפרדים, ואימם, האלמנה הטרייה שיש לה גם שלוש בנות קטנטנות בבית, התרוצצה בינהם במסירות אין קץ. בדיוק כאשר דרור נעצר בפרשת הבקבוקים, גם קים עזבה את הבית, אבל לטובת לימודי המשחק בניו יורק. בינתיים דרור נשפט לשלוש שנות מאסר, והם מדברים באמצעות שיחות ועידה שמפיקה אמא אהובה – כאשר דרור מתקשר הביתה מהכלא אהובה מעלה בסקייפ את קים בניו יורק.

"דרור מאוד מתגעגע אלי, ואני מאוד מתגעגעת אליו, ובכל נסיעה לארץ אני מבקרת אותו", מספרת קים. "אני מקווה ומאמינה שהוא עושה את החושבים שלו, לאן הוא ממשיך, את דעתי הוא יודע. אני מבקשת שילך לכיוון של לימודים והחיים היפים, אין סיבה שהוא לא יעשה את זה בדיוק כמוני. אני אומרת לו שאני אוהבת אותו וסומכת עליו, ורואה בו סוג של קפטן של המשפחה. 'הגיע הזמן לקחת את עצמך בידיים ולהיות הגבר שמצפים ממך', אמרתי לו, 'אמא שלנו עכשיו אלמנה שמטפלת בשבעה ילדים, היא לא תוכל להתמודד עם עוד סיפורים כאלה'".

והוא יכול לעמוד בשינוי כזה?

"לחלוטין כן. יש בינינו שפה משותפת ואני מרגישה שהוא קשוב אלי, אבל בתכלס הכל תלוי בו. אמרתי לו שהרבה חברים שלו עדיין בטיול של אחרי הצבא ועוד לא חזרו ללימודים, אז 'לך תטייל גם אתה, תפוש את הפינה שלך, אירופה, דרום אמריקה, תן לאנשים כאן לשכוח אותך'".

המשפט האחרון של דרור הותיר צלקת רגשית נוספת במשפחה המוכה, שם טוענים כי את החקירה יזמה המשטרה במטרה למוטט את העסק המשפחתי החוקי של איסוף הבקבוקים, שפעל מספר שנים בצורה מסודרת עם מחסן ענק בצומת סגולה וללא תלונות מצד בעלי עסקים. במהלך המשפט התברר כי אכן השוטרים הם אלה אשר עודדו סוחרים ועובדים בקניון להעיד נגד דרור, בטענה שעצם הפנייה שלו אליהם, והדרישה לשריין לו את הבקבוקים, היתה מאיימת.

"האמת המרה לגבי דרור והאחים שלי היא שהם כבר לא יכולים להציג כרטיסי ביקור עם השם שלהם, שלא לומר להתווכח במהלך מחלוקת עסקית, בלי שזה ייתפס כאיום", מבקשת קים גם לגונן על אחיה. "אין טעם להתווכח על זה, כי אף אחד לא מקשיב לנו, לא בתי המשפט ולא התקשורת, ולכן המסקנה המתבקשת היא להוריד פרופיל, ואולי גם לשנות את השם.

"אני מודעת לזה שאחים שלי היו אחראים לכמה מעשים לא ראויים, אבל גם למשטרה יש חלק בבניית הדימוי העצמי שלהם. מהבחינה הזו אני מאוד מזדהה עם ההאשמות של אמא. לדוגמה, כשהיו באים לחיפוש היו הופכים את הבית, כולל החדרים של הילדות הקטנות, את הפסנתר שלי פירקו, אין בלטה שלא ניסו להוציא. עצרו בטבריה את אבא ליד שלוש הילדות הקטנות שלו, בגלל שבמכונית בדרך לפיקניק היה סכין לקילוף תפוחים. זה לא נורמלי, ככה גדלנו. והאטימות הזו של השוטרים הפכה אותם לאנשים הרעים בעיניי. יודע מה, הייתי רוצה שגם המדינה תראה קצת רצון טוב ותציע לדרור בכלא איזה תוכנית שיקום, שתאפשר לו ללמוד ולקבל תקווה לעתיד אחר כשישתחרר".

האלפרונס - אלעד דרור וקים

הייתי הכי נאיבית

אביה של קים ריצה שנים ארוכות בבתי סוהר, בעיקר בגין עבירות אלימות וסחיטה, וכילדה המשמעות היתה חסך גדול בנוכחותו הקבועה של אב, שהיה דומיננטי במיוחד. "זיכרונות הילדות הראשונים שלי הן הנסיעות היומיומיות מהבית ברעננה לבית של משפחת אימי בכפר סבא, בלי אבא כמובן. עם אבא היינו מדברים רק בטלפון, הוא היה אומר שהוא בחוץ לארץ, או בעבודה. בתור האחות הקטנה הייתי גם הכי נאיבית והאמנתי. גם כאשר ביקרתי במשחקיות לילדי אסירים בכלא לא הבנתי כלום".

עם זאת היא מודה שכבר בבית הספר היסודי חשה משהו לא בסדר בשם המשפחה. "אני תמיד הייתי קים אלפרין, אבל שמעתי מהמורות שאנחנו אלפרון, וכאילו לא הסתדר להן שלילדה טובה כמוני, הבלונדינית השוודית שהייתי, יש אבא כזה. ככה התחיל ג'אגלינג בין שמות המשפחה שלי. דברים שאני לא ידעתי, כנראה שאחרים כן ידעו.

"אני חייבת לציין שמעולם לא נתקלתי בפנייה בוטה, אולי כי הייתי ילדת שמנת בלונדינית במעמד חברתי טוב מאוד, מה גם שהיינו שלושה אחים שהיו החברים הכי טובים. בתיכון אביב ברעננה למדנו שלושתנו יחד. המורות היו מאוהבות בדרור, שהיה תלמיד מצטיין ופופולארי, חבר מועצת התלמידים. בגללו הן תמיד חייכו גם אלי בסימפטיה. הוא גם היה אחד שמוקף תמיד בחברים, חתיכים מ-י"ב שהבנות מהשכבה שלי ב-י' תמיד ביקשו שאכיר בינהם. היה כיף להיות אחות צעירה של אח מוצלח כזה".

מה את כן זוכרת מאבא מאותן שנים?

"אני זוכרת שלאבא היו המון חברים, בכל מקום שהוא היה לוקח אותי אנשים היו מקיפים אותו, לוחצים לו ידיים בכבוד והערצה, והוא היה אומר לי, 'זה חבר'. יום אחד אמרתי לו 'אבא, אתה יש לך הרבה חברים נכון?'. הוא היה מארגן לנו בבית אליפויות בהיאבקות, ומעודד אותי להתחרות עם הבנים, והתלהב כשהייתי מנצחת אותם".

אהובה, מבחינתה, עשתה הכל כדי שדבר מהעולם העברייני לא יחלחל לחייה של הילדה קים, עד שבגיל 11 נפל דבר. "באותו יום לא התחשק לי ללכת לבית ספר", היא משחזרת. "אמא שלי, שהיתה קשוחה בכל מה שקשור ללימודים, סירבה לשחרר אותי. אז הלכתי לאבא, התחלתי לטפס עליו ולסחוט אותו רגשית עד שהוא אישר לי להישאר בחדר למעלה. כל כך הייתי מאושרת, כל הקומה העליונה היתה שלי. פתאום אני שומעת צרור יריות, לא שהבנתי מה זה, אבל אז נשמעו צעקות, ירדתי למטה וראיתי את אבא מדמם ביד, אמא מטפלת בו וחברה שלה קוראת תהילים. מה שקרה זה שאבא שלי יצא עם חבילת ההזמנות לבר מצווה של דרור ואז ירו עליו.

"אמא טלפנה לשכנה שבאה במהירות ואמרה, 'קים, להתלבש, הולכים לקניון'. בערב כבר ראינו בטלוויזיה מה קרה אצלנו בבית, וכל אותו הלילה הסתובבתי במיטה ושאלתי את עצמי, מה באמת קרה שם".
לא דיברתם על זה ביניכם, האחים, עם אמא, אבא?

"לא יותר מדי, הבנים תמיד נפנפו אותי בשיחות על הדברים האלה, איתם דווקא כן שוחחו. דרך העיתונים למדתי הרבה על אבא. לאמא יש איזה קלסר כתבות ויום אחד נתקלתי בו וקראתי הכל. אני זוכרת שזה כאב לי מאוד, כמו בועה שהתפוצצה לי מול העיניים, פתאום התבהרו לי כל הסיפורים על זה שאבא בחו"ל או בעבודה, ולמה אין לו זמן לבוא אלי. אמא מבחינתה תמיד היתה משדרת לנו עסקים כרגיל, ובדיעבד זה אולי שמר על השפיות בבית. יש לנו קשר מאוד צמוד ומיוחד, היא היתה לצידי כל חיי, המודל הכי חזק שלי, השמש שזורחת מעלי. ועם זאת אני מרגישה שבאופן אישי עדיין מגיעה לי ממנה איזה שיחה שלא קיבלתי מעולם, נקרא לה ה-שיחה".

הקשר האישי הבוגר הראשון בין קים לבין אביה התפתח כאשר היא למדה בחטיבת הביניים "רימון" של בית ספר "יחדיו" לאמנויות ברעננה, בו היא התחילה בלימודי הריקוד, הנגינה והמשחק. "אבא לא היה איתנו כאשר התחלתי ללכת בכיוון הזה, ופתאום הוא חזר וראה אותי שונה, זה קצת הפריע לו. אני ניסיתי להתעלם ממנו ועליו זה לא היה מקובל.  אבל לא רק איתי. אלעד למשל היה מתלבש צמוד עם ג'ל ומשקפי שמש שחורות, ובכל בוקר אבא היה ממתין לו במטבח ומחזיר אותו לחדר, 'תעלה להתלבש מחדש כמו תלמיד ולא כמו איזה צ'חצ'ח'. זה הפך להיות טקס קבוע. בוקר אחד התעצבנתי עליו כשהוא הסיע אותנו לבית הספר, וירדתי מהמכונית, הוא המשיך ללוות אותי בנסיעה איטית עד שהגעתי לבית ספר".

בוויכוחים האלה, לא הטחתם בו על המוסר הכפול שלו כעבריין?

"לא, תמיד היה איזה כבוד לאבא. לציבור יש מודל אחד ולי כבתו יש מודל אחר, אני זוכרת אותו בבריכות שחייה, בחוות סוסים. אני לא התחברתי לצד השלילי שלו ותראה את החיים שלי, אני לא בנאדם רע. החברים שלי היו מאוד סקרנים לגביו ואהבו לשהות בחברתו, כי תמיד נתנו להם להרגיש נוח אצלנו, כשהייתי בצבא הם היו באים לבד לאמא ואבא, אוכלים שותים חופשי".

לא כעסת על זה שהוא היה נעלם לכמה שנים כל פעם?

"אז לא, היום כן. הוא תמיד יישאר בעיניי כאבא ה-גבר, אבל אני לא מבינה למה? למה הוא עשה את הבחירות האלה ששמו אותו לפנינו. אולי מבחינתו הוא עשה הרבה בשבילנו, אבל הייתי מעדיפה שהוא לא היה עושה את זה, הייתי מוותרת על העושר בשביל האושר, או כמו שאמא שלי אומרת, עדיף פחדן חי ולא גיבור מת".

על דלת הכניסה האדומה לבית הספר לי שטרסברג בניו יורק

לצאת מהקונכיה

בית הספר לי שטרסברג, החלום הרטוב של כל שחקן מתחיל, ידע כבר בוגרים ישראלים. אגם רודברג, רן דנקר ונטע גרטי עברו כאן, והבן של מוחמד בכרי לומד עם קים. כדי להמחיש את המורשת הישראלית בבית הספר היא צועקת בצחוק לעבר המזכירה, "שרמוטה", וזוכה למענה מיידי של "פוסטמה" מלווה בצחוקים מהדהדים.

אחרי שצולחים את מטלות ההרשמה – 85 פלוס בבגרות, חיבור אישי קורע לב באנגלית, ראיונות אישיים מוצלחים בבית הספר ועשרות טפסים והתחייבויות – מגיע שלב שכר הלימוד. 16 אלף דולר לשנה, לא כולל ספרי לימוד, ציוד צילום והפקות, מגורים ודמי מחיה, מה שמשלש את המחיר. "רוב הכסף הוא מקופות החיסכון שהורי חסכו לי כל השנים", מבהירה קים, "עם כסף שקיבלתי בתביעה נגד חברת ביטוח וסיוע של אמא שלי כמובן. אבא תמיד אמר לנו לא לדאוג, כי אנחנו משפחה גדולה, חלק מאגרוף חזק, אבל כנראה שמאז מותו העיקרון הזה לא מנחה יותר את האחים שלו.

"אמא אומרת שנשאר גוף בלי ראש, והם אומרים שאמא שוטפת לי את המוח, אבל זה לא נכון. הם נעלמו. אני לא יודעת את הפרטים הקטנים, אבל אני מרגישה פגועה ומאוכזבת. חוץ מזלמן, שהוא דוד מדהים, אוהב ותומך, שלא חסך מעצמו כדי לעזור לי להגשים את החלום באמריקה, כל השאר הם אכזבה גדולה. בניגוד אלי, האחים שלי מאוד סלחנים כלפיהם ואומרים שהם לא חייבים לנו כלום".

קים מספרת כי אביה היה שותף לחלום האמריקאי והאמנותי שלה, "אבא ידע שאני רוצה ללמוד משחק והבין שזה חלק ממני. כילדה קטנה הייתי עושה בבית הצגות לאורחים וגובה מהם כסף בתמורה לצפייה. עולם המשחק היווה תמיד איזושהי בריחה בשבילי, לא פלא שאף פעם לא שיחקתי את קים, תמיד ניסיתי ללבוש דמויות אחרות. בהצגת הסיום של המגמה לתיאטרון בתיכון עשיתי את התפקיד הראשי ב'הכובש', מחזה סוריאליסטי של חנוך לוין. אני הייתי הכובש, מלך שמשתלט על ממלכה, אנסתי בחור על הבמה ועוד כמה סצינות קשות כאשר אמא שלי ואחיותיי הקטנות בקהל.

"יש לי את הדחף הפנימי הזה להגיע לתפקידים ראשיים משמעותיים, גם בריקוד אני תמיד הפרימה בלרינה, הכל כדי לצאת מהקונכייה של המציאות ולהרגיש על הבמה הכי חשופה ואמיתית. זה חלק מהחינוך להשגיות ובית שבו היתה תחרות יומיומית בין שבעה אחים, דרור היה התלמיד המצטיין שכינינו בר-מוח, ואלעד, אלוף יחצ"ני המסיבות, חרף כל מה שאומרים עליו".

את הדרייב מהתחרותיות בבית היא מיישמת לדבריה גם בבית הספר למשחק. "אתה יודע מה סטודנטים עושים כאן כדי לקבל תפקיד בתרגיל כיתתי או זימון לאודישן? תרגילים מלוכלכים וסכינים בגב חופשי. אני מכירה מישהי שהטעתה חברה שלה, ודיווחה לה שאודישן מסוים התבטל, רק כדי שהיא תוכל לגשת לאודישן הזה לבד. מנגד, בסיום אודישן מוצלח להפקה חיצונית ביקשו ממני לעשות הגדלת חזה, על חשבון ההפקה, וסירבתי. המפיק אמר שלדעתו זה יפתח אותי, אז השבתי לו 'אתה סתם רוצה ציצים גדולים על הפוסטר'".

קים מודה שבגילה הצעיר העולם התרבותי שלה לא הרחיק לכת למחוזות הגבוהים, שאיתם היא נדרשת להתמודד עכשיו במטלות אקדמיות על קלאסיקות בהיקפים של 400 ו-500 עמודים, אנגלית ויקטוריאנית ותרגומים. ואילו הצעות היא חולמת לקבל בתחום המשחק? "אני מעדיפה טלוויזיה וקולנוע, דרמות וקומדיות, ללא אמירה פוליטית בשלב הזה. בשנה האחרונה יצא לי לגעת, לגרד את הענף, שיחקתי בכמה סרטי סטודנטים, מישהי שעזבה את החבר שלה לטובת גבר אחר, שיחקתי רוצחת סדרתית. אני מתנפלת על כל האתגרים, אבל חולמת על ישראל. אני מאוד מאוד, מאוד מאוד, אבל מאוד רוצה לשחק בארץ, כי כמה שכיף בניו יורק העברית תמיד תהיה יותר נוחה לי, והחלום שלי הוא לנשנש עוגיות אצל אמא אחרי הופעה בהצגה.

"בינתיים יש סיבה לכך שאני בניו יורק, כאן אין הבדל בין אלפרין לאלפרון. אני מאוד חוששת מהארץ ומרגישה כאילו אני מעל בריכה של כרישים. על כל דבר שאעשה יהיו שאלות מרגיזות. כאן אני פורחת ומרגישה שבאמריקה אין לי את פחד הבמה שאני מרגישה לגבי ישראל. זה לא משהו כרוני, שיאטום אותי, ואולי זה אפילו ידחוף אותי להוכיח בארץ שיש לי את הכישרון שרוצה להתפרץ. שחקנים גדולים הם כאלה שעברו עליהם דברים בחיים, ועלי עברו כמה כאלה, יש בי המון אמת שרוצה לפרוץ, וכאב, שמאוד הייתי רוצה לבטא אותם דווקא בארץ, אבל רק כשאהיה מוכנה".

אחד הרומנים המשמעותיים, עם ליאור דיין

אוהב או מתלהב

השם "אלפרון/ אלפרין" משחק תפקיד גם בחיים הרומנטיים שלה. "היו לי סיפורים עם גברים ש.. לא מגלים", היא מחייכת. "בהקשר של גברים, השם שלי משמש כמסננת מעולה. אמנם בחיים לא ארחיק מישהו באמצעות השם, כדי להפחיד אותו, אבל נגיד אם אני יוצאת עם מישהו, אני עושה כל מיני מבחנים כדי לדעת, האם הוא אוהב אותי או שהוא סתם מתלהב משם המשפחה".

אחד הרומנים המשמעותיים הראשונים שלה היה עם ליאור דיין, שאותו הכירה במהלך הפרמיירה לתוכנית הריאליטי "פעם בחיים". "ליאור הצטלם בסדרה עם אביו אסי דיין בזמן שאנחנו הצטלמנו עם יעל גולדמן", נזכרת קים בחיוך. "ליאור בחור מקסים, איש שיחה, וגם אחד שיודע לחגוג, אז היינו יוצאים, אבל בשקט לא יד ביד בחוץ. היינו חבורה כזו, שמעתי שהוא היה עושה סמים, אבל אני קצת חננה כזו, אז לידי הוא אף פעם לא עשה סמים. דווקא בתוכנית עם אבא שלו הוא כן עשה סמים, אבל לידי הוא עישן רק סיגריות ותמיד אמר לי תתרחקי מהדברים האלה".

החברות בין השניים זכתה לברכת המשפחה באפריל 2008, כאשר דיין השתתף בחגיגת המימונה האחרונה של יעקב אלפרון, באוהל ענק שהוקם בחוות הסוסים שלו ליד מכון וינגייט. דיין התקבל אז בחיבוקים ונשיקות על ידי יעקב ואהובה, וזכה לשבת במקום של כבוד בשולחן של דרור.

"בלי להיכנס לחיים הפרטיים, היינו חברים טובים ונשארנו כאלה עד היום כשהוא מאורס ונקי מסמים", היא אומרת. "כשהוא היה בגמילה בלוס אנג'לס, אני הייתי בצבא והוא היה מתקשר אלי. הבנתי ממנו שעבדו עליו כדי להכניס אותו לגמילה ואמרתי לו שהוא חייב את זה לעצמו, כי שנינו דור המשך ואנחנו חייבים להצליח. ליאור תמיד אמר לי שהוא מאמין בי אבל הוא דרש ממני ללכת ללמוד, 'אחרי שתסיימי ללמוד נראה איך לעזור לך'".

עכשיו יש לה חבר ממוצא גרמני, והזוגיות היא רצינית, עד כדי כך שבשבוע שעבר נטשה את דירתה בקווינס, ועברה להתגורר עמו במנהטן, לדבריה בברכת אמה. "לא רציתי מישהו מבית הספר, רציתי להתרכז בקריירה, אבל בסוף דווקא זה קרה. באחד השיעורים עשה מישהו מונולוג של נאצי, וידיד שלי שאל אם שמעתי על מונולוג הנאצי. אמרתי לו 'עזוב נאצי, הוא עשה דמות'. ואז נפגשנו, הוא היה גבוה כזה וחתיך, כמו שאני אוהבת, ושאלתי אותו, 'אז אתה הנאצי?'. משם המשכנו. קוראים לו דומיניק פייכנר, הוא גרמני ממינכן, הסבתא שלו מספרת שהיא הסתירה יהודים במלחמה, שני הוריו הם במאים מפורסמים בגרמניה.

"התפתח ביננו רומן חזק שאף פעם לא הרגשתי. כמה שעיר כמו ניו יורק יודעת להרגיש מנוכרת, ביום אחד היא הפכה עבורי לעיר הכי חמה ושמחה בעולם. ככה זה כאשר מתאהבים כנראה. חיי הלילה בניו יורק שלי מאוד סוערים, אנחנו מבלים במסיבות מטורפות על גגות של בניינים מדהימים, עם סצינה חזקה של קוק ושחקנים מפורסמים. אלה מסיבות מאוד איכותיות, אבל בגלל הסמים הן גם יכולות להיות נוראיות. אני באופן אישי נזהרת ומתנזרת".

ודומיניק יודע על אבא?

"בהתחלה לא רציתי לספר, כי אני לא רוצה שירחמו או יעריצו, איתו זה היה אחרת. יום אחד כיביתי את הטלוויזיה ואמרתי, 'זוכר שאמרתי שאבא שלי נהרג בתאונת דרכים?', ואז סיפרתי לו את הקטע האמיתי. זה מאוד חיזק את הקשר, בהמשך הוא גם נדהם מהפופולריות בקבוצת הפייסבוק של אמא, הוא לא מאמין שהיא מקבלת 150 לייקים על סיפורים".

ההצלחה הגדולה של קבוצת פייסבוק שפתחה ידידת המשפחה, "החברים של דרור", נקטעה בהוראה שלו מהכלא, אבל אז נשאבה אהובה לרעיון הפייסבוק. בעקבות ההצלחה בדף שלה השיקה אהובה אלפרון סדרת הרצאות שבה היא מציגה את סיפור חייה בפני קהלים שונים בכל הארץ. "זה היופי באפיק התקשורת הזה", אומרת קים בעיניים נוצצות, "אמא שלי חופשייה לכתוב כל מה שעל ליבה בלי שכל מיני עיתונאים או עורכים ציניים יעוותו את דבריה, כפי שלדעתנו קרה במשך שנים".

סצינה בסדנת משחק. אבא יעקב

לדמיין את הרוצח

להפתעתה, גילתה קים אלפרון בבית הספר מישהי עם סיפור חיים שדומה להפליא לשלה. "פעם דיברתי עם חברה לכיתה, אנג'לה, על הכוחות של אמא שלי, כ'אשה של גבר אחד'. היא סיפרה לי על אמא שלה הדוגמנית ועל אבא שלה, בכיר במאפיה האיטלקית בניו יורק שנמצא מת בנסיבות תמוהות בביתו. אני לא ממהרת לשתף חברים בסיפור האישי שלי אבל עם אנג'לה התפתחו מאז יחסים מאוד קרובים. יש לי חברים ישראלים שלא יודעים".

במהלך סדנאות המשחק נדרשים הסטודנטים להתמקד בעבודה על חומרים מהחיים שלהם, כדי להגיע אל נבכי הזיכרון החושי. לקים היה קשה לחשוף את הדרמה המשפחתית, שאותה סיפרה רק לכמה מהמורים. "היה איזה קטע שעשיתי על רגשות מול אב והיה לי קשה להתחבר, המורה אמר לי, 'דווקא את לא מצליחה להתחבר לאבא', נחנקתי כזה.

"בשיעורים האלה אתה צריך להתחבר לחוויות שונות מחייך, החל מהדברים הפשוטים כמו בדים, לבוש, ואז אמורים להגיע לחומרים עמוקים יותר, כמו הפעם הראשונה שהתאהבת, או מה שהמורה שאל, 'האם יש מישהו שהיינו רוצים להרוג'. אני אמרתי שיש לי רשימה של אנשים שהייתי רוצה להרוג (צוחקת) ובמיוחד איש אחד שאני מדמיינת שגרם לכל זה. איך אני יכולה להסביר מה אעשה אם אהיה איתו באותו חדר? מצד אחד בא לי לדרוך עליו, מצד שני בא לי לדבר איתו, לברר מה עבר לו בראש, ואז לקחת סכין של שניצל ולהרוג אותו. אבל זה לא משהו שאני אעשה, כן?".

את הראיון בכיתת האודישנים הריקה בקומה השלישית של בית הספר חותמת קים בנגינת פסנתר של "נולדתי ככה" של ליידי גא-גא, בגרסת אנפלאגד."היא מספרת בשיר שהיא לא מפחדת יותר מהשונות שלה", מסבירה קים, "ושאין מה להתבייש בשונות, היא אולי מתכוונת לקטע המיני, אבל שונות היא שונות בכל מובן".

 

 

 

 

 

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן