מבזקים+
משפט פלילי | נוער | משפחה | צווי הגנה וחירום 24/7
0525588944 מידע מורחב
פלילי | צבאי | מעצרים וחקירות
0505275828 מידע מורחב
פלילי | פשיעה חמורה | פשיעה מקוונת וסייבר | עתירות אסירים
503456448 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
פלילי | נוער | אסירים | סייבר
0523559949 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב

שירותים מקצועיים לעורכי דין

מרכז התחלה חדשה
שירותים מקצועיים | אסירים | עבירות מין
פרוגינטר – אחסון אתרי אינטרנט
מהירות | הגנה | גיבוי | תמיכה | שירותים מקצועיים

צל של ספק

עד שהטלוויזיה בישראל כבר משקיעה שתי פרוטות בסדרות על משפט פלילי ופשע היא מפספסת - מ"צל של אמת" ו"דיני נפשות" עד פליקס אבוטבול, האחים אברג'ל, צ'רלי ביטון ומירי רגב
שיתוף ב email
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
hot 400 264
האשמות הדדיות על אלימות, אונס ויצרים אפלים בגליל ובגולן (צילום מהסדרה)

לא חייבים לצפות בסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת" על רצח תאיר ראדה, כדי להגיע לתובנה שמדובר בהפקה ילדותית משהו בנושא שהוא ברומו של עולם – רצח בכוונה תחילה, מאסר עולם. לשם כך, מספיק היה להציץ השבוע בכתבת הפרומו לסדרה עם הכותרת על "התפתחות דרמטית בחקירת זדורוב".

עקב תגובתה המהירה והמנומקת היטב של הפרקליטות (סוף סוף!), יוצרי הסדרה הצעירים וחסרי הנסיון בהוויה הפלילית נקלעו למצוקה תקשורתית. "התחקיר ארך שלוש וחצי שנים והמוצר הסופי שלנו שונה מאוד מזה שבחרו להציג ב-YNET", מסרו היוצרים בתמימות של מתחילים, והדגישו כי הפרק הראשון הוקדש בכלל לנקודת המבט של המשטרה והפרקליטות. תודה, אבל מפרק לפרק נחשפת המניפולציה של עורכי הסדרה ויוצריה – לעורר את הספק בהרשעת זדורוב.

לא סתם בחרו היוצרים לחשוף בפרומו את פרק הסיום דווקא, זה אשר מבוסס על עדות מבויימת וערוכה היטב שמסר למשטרה מבלי למצמץ בחור צעיר שש שנים לאחר הרצח. בעדות, השזורה בהמון פרטים קטנים כאילו אותנטים ואמיתיים מחייהם המשותפים, טען הבחור כי החברה שלו לשעבר התוודתה בפניו על רצח תאיר ראדה בזמן אמת, כחלק מסדרת וידויים על היותה "ערפדית" צמאת דם ואברי גוף פנימיים.

המשטרה, כמו המשטרה, עצרה את שני בני הזוג, לא כדי לחקור את האמת חלילה, אלא כדי להלך עליהם אימים ולשלול את האפשרות שהעדות החדשה תפיל להם את תיק זדורוב. ועדיין, חקירת המשטרה חשפה מערכת יחסים בעייתית על זוגיות יצרית והפכפכה בת 10 שנים, שהסתיימה בטראומת סמסים בוטים עם האשמות הדדיות על אלימות, אונס ויצרים אפלים בגליל ובגולן.

אבל, כאשר החברה "הערפדית" הסתבכה בעבירת אלימות ואושפזה בבבית חולים לבריאות הנפש, סיפור התלונה של החבר על רצח תאיר ראדה נתפש על ידי חברותיה שם כעובדה ב"שיחות בין משוגעות". אחת מהן הוציאה את "העובדה" מהמחלקה הסגורה בטלפון לחברתה הקרובה בחוץ, וזו המרואיינת אשר על בסיס עדות השמועה שלה מנפנפים יוצרי הסדרה במציאת הספק הדרוש לזיכוי זדורוב – חיזוק ראייתי חיצוני לתיאוריית הרוצחת הערפדית.

הבעיה? "המשוגעת" מהטלפון במחלקה הסגורה שמה קץ לחייה בשנת 2015, ואילו החברה שלה בחוץ שמה קץ לחייה שלושה ימים לאחר הראיון טלפוני על אותה השיחה שנתנה ליוצרי הסדרה.

מילא הוט, שמקדשת תכנים דרמטים של קולנוענים, הפעם בהשראת הסדרה "המדרגות", מעורכי YNET המיומנים כל כך בתחום הפלילי אתה מצפה לקצת יותר אחריות בנושא שהציבור מתלבט בו עד עמקי נשמתו, במקום זה קיבלנו דוגמה נוספת לתופעת הטוקבקיסטים אשר מכתיבים את שיקולי העריכה. גם אם מניפולציות טלוויזיוניות דרמטיות עוטפות את הסדרה באצטלה משפטית מקצועית, העדות המדוברת אשר אינה מגובה כנדרש למשפט הפלילי אף נשללה על הסף בבית משפט העליון, רק שהיוצרים לא נתנו לעובדות לקלקל להם את הסיפור.

אולי כעת, עם תיקון הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה, המאפשרת חקירה פלילית בתלונות שווא על עבירות מין ואלימות, יהיה נכון להעמיד לדין את גיבור הסדרה החדשה – החבר האובססיבי שהעליל על חברתו האומללה את האשמה ההזויה של רצח תאיר ראדה.

ben dor orna crime2 400 227
מהומת אלוהים בשיאו של משבר אמון ציבורי בפרקליטות

הבלונד של אורנה בן דור

ביקורת מעט שונה סופגת היוצרת המוערכת אורנה בן דור עם הסדרה "דיני נפשות". עוד סדרת משפט שהיה נכון לעשות אבל התפספסה בגלל בחירת הנושאים (שוקי משעול למשל?), ובמיוחד הטיפול בפרטים הקטנים, נשמת אפו של ההליך המשפטי התקין והספק הסביר. בן דור, שזועקת את כאב הערכים הנעלים הללו, זיגזגה כאשר לא ביכתה את חסרונם במשפטיהם של עבריינים מפשוטי העם אבל כן דרשה את קיומם לזכותם של פוליטיקאים רבי עוצמה מהסוג של חיים רמון ויעקב נאמן. חבל, ועדיין, לזכותה נרשמו שתי נקודות זכות רבות משמעות.

האחת, שהיא עוררה מהומת אלוהים בדיוק כאשר נציבת הביקורת על מערכי התביעה (נבת"ם) הילה גרסטל יצרה משבר אמון ציבורי חסר תקדים בפרקליטות – שם מתעקשים על טאבו הפעילות כשמורת טבע חסינת ביקורת. לשווא, רכבת השקיפות יצאה לדרך, ובן דור אהובת הקהל היתה שם רק כדי לנפנף בבלונד המתריס שלה, והבלונד התורן הזה הוא מהסוג החכם אשר טובל בנסיון חיים עשיר ומקצועי, לא זה השטחי והטפשי מעולם הסלבס והריאליטי.

נקודת הזכות השנייה היא במענה לתגובה הפראנואידית של הפרקליטות. בן דור צפתה את זעמם, ואולי גם כיוונה אליו. לשם כך היא הכינה מראש אמירה משכנעת, שדווקא חוסר השייכות המקצועי שלה לעולם המשפט הוא זה הנותן לגיטימציה לסטיית התקן של הסדרה בפרטים הקטנים, אבל גם מאפשר לה לשקף נכונה את נקודת המבט של ההדיוט מהציבור הרחב על מערכי התביעה אשר מעוררים יותר מדי מחלוקות בעידן הכאוטי הנוכחי.

biton charly
לספר את הפשע הישראלי, מלמטה, מבפנים. צ'רלי ביטון

הגלוריפיקציה של הפשע

ההקדמה הביקורתית נועדה לומר משהו אישי על הטלוויזיה והקולנוע בישראל, שם מתעלמים בבוז מטיפול מקצועי ואיכותני בתוכן מעולם הפשע, בנימוק ארכאי של הימנעות מגלוריפיקציה של עבריינים. חרף שגשוג הז'אנר במציאות, קברניטי הטלוויזיה מאלצים את הקהל להסתפק במבזקים של נראטיב המשטרה והפרקליטות, כפי שמשקפים אותו כתבי החדשות עמוסי העבודה, למעט חריגים מהוקצעים מהקלאסיקות של כנופיית אילנה דיין.

כיצד נכון לספר את סיפורו של הפשע הישראלי? מלמטה, מבפנים, אבל קודם לכן גילוי נאות: שנים אני מנסה לקדם סדרה דוקומנטרית אותנטית על עלייתן ונפילתן של משפחות הפשע הראשונות, ונענה בסוג של הקשבה, אבל גם בסירוב מנומס.

בינתיים, הסלקטורים בקרנות הקולנוע ורוכשי התוכן בערוצי הטלוויזיה מתמוגגים מגיבורי סדרות הפשע של אמריקה, "סופרנוס", "הסמויה", "שובר שורות", אבל סולדים מדמותו של הפושע הישראלי וחוזרים כמו תמיד לסרטים מאזור הנוחות של צה"ל, השואה, הקיבוץ, הריאליטי, ההווי והלייף סטייל כמובן.

פליקס אבוטבול הגנגסטר והג'נטלמן שהביא לנתניה את תרבות האקדח; זאב רוזנשטיין הפושע האינטליגנטי מלב תל אביב; האחים גבריאלי שגלגלו עשרות מליונים בין שולחנות רולטה לכנסת ישראל; האחים אלפרון שהצמיחו שרירים על סוסים בפרדסים של כביש גהה ובשוק של מלבס; האחים אברג'ל בוגרי הפרונקל החברתי הכואב של ישראל השנייה מסניף שכונת בנית בעיר הכושלת לוד. כל הדמויות המחוספסות והנהדרות הללו לא שוות סדרת טלוויזיה אחת? דוקו קוטף פרסים? פיצ'ר מועמד?

בתור הזהב של הקולנוע האמריקאי עשו משכמותם דמויות מופת עם מרלון ברנדו ב"הסנדק", ג'ק ניקולסון ב"הופה", אל פאצ'ינו ב"פני צלקת", רוברט דה נירו ב"החבר'ה הטובים" של מרטין סקורסזה הנערץ, זה אשר משורר עד היום את דור הפשע והסמים.

וצ'רלי ביטון, הנער ממוסררה שברח ממוסד לעבריינים צעירים כדי להקים את תנועת המחאה המיתולוגית, הפנתרים השחורים, והפך בעצמו למנהיג חברתי וחבר כנסת שמאלני, גם הוא לא היה שווה סרט קולנוע אחד עד כה? הנה לכם עוד סיבה לכך שמירי רגב מדברת מגרונם של יותר מדי יוצרים שקופים.

השארת תגובה

Comments icon
נבנה על ידי אנגורה מדיה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן