פוסטה - אתה אשם עד שלא תוכיח אחרת מעל לכל ספק סביר

אתה אשם עד שלא תוכיח אחרת מעל לכל ספק סביר

נכתב על ידי אמיר זוהר ב .

עו"ד מנחם רובינשטיין על בריחתם של משפטנים, מהתביעה ומהסנגוריה, מעיסוק מהותי בדיני הראיות במשפט הפלילי * רשימה ראשונה בסדרה

od rubinshtein menahem face
משפטנים מול שוטרים עבריינים ופוליטיקאים.
עו"ד מנחם רובינשטיין

כשהיינו צעירים ונאיביים, בעזרת מרצים ומתרגלים למשפט פלילי שהערימו לפתחנו אסופות פסקי דין תקדימיים יצאנו לפרקטיקה מתוך הנחת יסוד לפיה, אדם מוחזק כזכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר, וכל עוד לא נקבע אחרת על ידי בית המשפט אשר דן בעניינו.

אט אט, ככל שעבר ונקף הזמן, נסתגלה המערכת למציאות שונה. תקשורתית במהותה. מי שמוגש נגדו כתב אישום פלילי מוחזק כאשם ומי שבוחר להילחם על חפותו בבית המשפט מוחזק כמי שרוכב על סוס צולע שספק אם יגיע לקו הגמר.

תרמו לשינוי החזקה גורמים מגורמים שונים.

ראשית, התגברות הפשיעה והתחזקותה אל מול היחלשות המשטרה והיעדר המוטיבציה של חלק מהמשרתים בה, להילחם מלחמה של ממש בעבריינים. מהר מאוד קלט השוטר הצעיר כי לא נדרש ממנו לצאת מגדרו. ציות, נאמנות, קשרים מתפתחים טובים והרבה שקרים לטיוח, הם ערובה להצלחה ולקידום. אם מצאת את עצמך מוברג לקבוצה שבראשה עומד קצין שאפתן המכיר תודה ומתגמל, אתה בדרך הנכונה.

דומה שגם חלק מהדרג הפוליטי לא רצה מעולם ולא רוצה גם עתה משטרה חזקה. ככזו היא עלולה לנגוס בהם ולפשפש גם במעשיהם. משטרה מוחלשת ובקונטרול היא גוף אידאלי עבור חלק לא מבוטל מהפוליטיקאים. בייחוד אלו המצויים בשלטון ובמלאכת העשייה לעצמם ולחוג התומך בהם.

ובתי המשפט? על ציר הזמן ובבירור התיקים הפליליים שעדיין לא נתבררו לגופם, המערכת המשפטית קלטה את חולשת המשטרה, התנהלותם הקלוקלת והבלתי מקצועית של חלק מהחוקרים ואנשי השטח. הפעלת אלימות בלתי חוקית על נחקרים, הופעה עלובה למדי של חלק מהשוטרים בבתי המשפט, לרבות היעדר תשובות בנוגע למחדלי חקירה, פעולות חסרות, סתירות בעדויות, ביו השוטרים לבין עצמם ובינהם לבין המציאות האובייקטיבית בשטח.
חלק משופטי המערכת מצאו את עצמם בדילמה. מחד, עומד בפניהם נאשם שהתביעה מייחסת לו בכתב האישום מעשים קשים וטורדניים. מאידך גיסא, מתקשה התביעה להוכיח את אשמתו ברמה הנדרשת. לא פעם נוצר יותר מספק סביר, אם להתבטא בצורה עדינה, שמן הראוי בהתקיימו לזכות את הנאשם. אבל ברור לו לשופט כי האיש אשם. מדוע? כי הוא נראה שונה, בעל גינונים של עבריין, שפתו היא שפת רחוב ופשע, הוא אינו שייך לקטגוריה של אלו המוגדרים אצל כבודו כ"טובים", כ"נורמטיביים".

חלק משופטי בתי המשפט מצאו עצמם לא פעם כמי שעומדים כסכר ומגן בין הפשע הגואה לבין הציבור התקין של האזרחים, לכן, זיכוי ושחרור של עבריינים מועדים יפגע בראש ובראשונה בציבור זה. כך נוצרה "פתיחות רעיונית" גם אצל חלק מהשופטים להרשעה, גם אם תלוי לו יותר מספק סביר לגבי אשמת הנאשם.

wanted 400 375
דפוסי האצה לחיזוק חזקת האשם

מהר מאוד קלטו גם חלק מראשי התביעה את שינוי המגמה, ומכאן קצרה הדרך ליזום שינויי חקיקה שהקלו על מלאכת הרשעת הנאשם. בשקט בשקט תוקנו ונחקקו חיקוקים שונים שפגעו וכרסמו בזכויות הנאשמים, ביקורת ציבורית על חקיקה מהסוג הזה לא שמעתם בעידן הטהרני של ימינו.

כאשר אחוז ההרשעות עולה וקל להרשיע, אזי גם האצבע הלוחצת על מקלדות כתבי האישום היא קלה יותר. תיקי חקירה פליליים שבעבר לא עברו את רף הבדיקה הנדרש להגשת כתב אישום, דילגו עתה מעליו. ואם תוצאות תיק החקירה שהובא אליהם אינן מושלמות, תמיד ניתן להחזיר את התיק "להשלמת ראיות". ניתן גם להיעזר ולהסביר לחלק מנותני חוות הדעת המקצועית, עד כמה חשובה חוות דעתם להרשעת הנאשם וכיוצא באלו הדברים.

עם חלוף הזמן, נמצאו גם דפוסי האצה לחיזוק חזקת האשם. במרבית התיקים שנוהלו הורשעו הנאשמים, וכיוון שהעזו ובחרו לנהל את תיקם לקו גם בענישה שאינה מקלה. כך, גם ציבור הנאשמים החל להבין יחד ולחוד כי באחוז הרשעות השואף ל-98 אחוזים, קשה ואף קשה מאוד לצאת זכאי בדין.

מערכת התביעה שהחלה לקרוס תחת עומס וריבוי התיקים הפליליים, פיתחה בעידוד בתי המשפט, את בריאת "הסדרי הטיעון". הלקוח יואשם ב- א+ב+ג, במו"מ יירד סעיף ג', הענישה תהא הרבה יותר מתונה וזה "טוב לכולם". על הנאשם יורד גרזן קטן יותר וחד פחות. התובע לא יצטרך לנהל את פרשת התביעה, בתי המשפט יאשרו את הסדרי הטיעון ובכך ייחסך גם "זמנו היקר של בית המשפט".

חלק מעורכי הדין הפליליים הפכו לקבלני הסדרי טיעון, למאכערים, כשהם נמדדים לא לפי כשרונם ויכולתם לשמש כסנגורים טובים, אמיתיים ונאמנים, אלא ביכולתם "להביא" עסקות טיעון משופרות.

הגוף היחיד שהתריע על התופעה הייתה האקדמיה, או אלו מבין המרצים והחוקרים למשפט פלילי שהבחינו בשינויים ובמשמעויות החמורות, ויצאו חוצץ נגד התופעה שהשתרשה בסדרת מאמרים והרצאות.

אליהם נוספו חלק קטן ואמיץ מן העיתונות שלא התקרנף ולא נזקק למקורות המידע המשטרתיים והאחרים לצורך פרנסתם, קידומם וקשריהם. לא סוד הוא כי חלק מכתבי הפלילים "נקנו" על ידי הרשויות והפכו לכתבים מטעם או של. מעטים מביניהם, שלא יכלו או לא רצו להתקרנף, הצביעו על הידרדרות ופגיעה בזכויות הנאשמים במדינה.

לכך נוסיף שפה ושם היו גם "פאשלות" נוראיות שנחשפו בתקשורת בדבר הרשעות חפים מפשע על ידי המערכת המשפטית, מקרים שתרמו להם חלק מאנשי התביעה וחלק מאנשי המשטרה ואז נדלקה נורה אדומה. הנורה עדיין דולקת, מכרסמת ומאכלת את אמון הציבור במערכת בתי המשפט, בתביעה הכללית ובמשטרת ישראל.
אבל במערכת עצמה חוגגים מחוללי הסדרי הטיעון במרץ רב. והחזקה, החזקה ההפוכה עדיין קיימת יותר מתמיד. אתה הנאשם בחזקת אשם ולא בחזקת זכאי, אתה אשם עד שלא תוכיח זאת אחרת מעל ומעבר לכל ספק סביר.

* הכותב הוא עו"ד מנחם רובינשטיין - מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל

פרסומת - Advertisement